דרפאט 2005 היה לא עמוק ובינוני עם הול אוף פיימר אחד, חמישה אולסטארים (חלקם "בקושי"), עוד כמה שחקני רוטציה וזהו. רב השחקנים מהדראפט הזה פרשו, מה שמאפשר להסתכל אחורה בפרספקטיבה של קריירה מלאה.

1. מילווקי- כריס פול (בחירה מקורית: אנדרו בוגוט)

סטטיסטיה: 18.3 נקודות למשחק, 9.4 אסיסטים למשחק, ו-2.1 חטיפות למשחק

תארים: 11X אולסטאר, 10X בחמישיות העונה, ו-9X בחמישיות ההגנה

ה"פוינט גוד" הוא השחקן הכי טוב בדראפט הזה בפער ענקי. במצב כזה ההתאמה לקבוצה לא רלוונטית. ביחד עם מייקל רד הבאקס היו יכולים להיות קבוצת פלייאוף בטוחה.

2. אטלנטה – דרון וויליאמס (בחירה מקורית: מרווין וויליאמס)

סטטיסטיקה: 16.3 נקודות למשחק, ו-8 אסיסטים

תארים: 3X אולסטאר, פעמיים בחמישיות העונה, וגופיה שהופרשה בבשיקטש מטורקיה

די-וויל הוא השחקן הכי טוב על הלוח והיה יכול להתאים מצוין ליד הצעירים ג'ו ג'ונסון, ג'וש סמית', ואל הרינגטון. למרות שוויליאמס דעך בשנות השלושים שלו, נוטים לשכוח עד כמה הוא היה טוב בצעירותו, עם קרוסאוברים, קליעת חצי מרחק מצוינת, ויכולת להוביל קבוצה. עוד כמה עונות של פיתוח כישרונות היו יכולות להוביל את אטלנטה לצמרת המזרח.

3. יוטה – אנדרו בוגוט (בחירה מקורית: דרון וויליאמס)

סטטיסטיקה: 9.6 נקודות למשחק, 8.7 ריבאונדים, ו-1.5 בלוקים

תארים: אלוף NBA, פעם אחת בחמישית העונה השלישית, ופעם אחת בחמישית ההגנה השניה

אנדרו בוגוט הוא ווינר, שומר טבעת מצוין, מגן מצוין, חסימות חזקות, ומוסר מצוין לסנטר שהיתה לו. שחקן מושלם לקבוצה אלופה. השילוב של בוגוט עם קירילינקו ובוזר לא מספיק לפלייאוף במערב החזק. בזכות קריירה ארוכה ויציבה העדפתי את בוגוט על הבחירה הבאה.

4. ניו אורלינס- דני גריינג'ר (בחירה מקורית: כריס פול)

סטטיסטיקה: 16.8 נקודות למשחק לקריירה, ו-25.8 בעונת השיא

תארים: אולסטאר פעם אחת, והחשקן המשתפר

בשיאו, דני גריינג'ר היה כוכב של 20+ נקודות למשחק ויחד עם היברט ופול ג'ורג' צעיר הם הגיעו לגמר המזרח מול ההיט של לברון, ווייד ובוש. החסרון המשמעותי של גריינג'ר הוא ששיא הקריירה שלו נמשך חמש עונות בלבד. בגיל 29, בעקבות פציעות, דעך במהירות עד לפרישה בגיל 31. עם גריינג'ר, ניו אורלינס יכלה ליצור שילוב מעניין של גריינג'ר ודייוויד ווסט.

5. שרלוט- לו וויליאמס (בחירה מקורית: ריימונד פלטון)

סטטיסטיקה: 14.3 נקודות למשחק

תארים: שלוש פעמים השחקן השישי של העונה

אחד מהשחקנים האחרונים שעדיין פעילים מהדראפט הזה. לאורך קריירה הארוכה לו-וויל היה סקורר מצוין ויציב מהספסל, שמתחיל להראות סימני דעיכה רק בשנים האחרונות. וויליאמס היה מצטרף לבובקאטס בעונתם השניה בליגה, וביחד עם אמקה אוקפור וג'ראלד וואלאס הם היו מבלים כמה שנים בציפייה לכדורי פינג פונג שיוציאו אותם ממרתפי הליגה.

6. פורטלנד- מונטה אליס (בחירה מקורית: מרטל וובסטר)

סטטיסטיקה: 17.8 נקודות למשחק, ו-34.8 דקות למשחק

תארים: השחקן המשתפר

בתור מישהו שגר בדאלאס בזמן שמונטה היה שם (2013-15), מונטה הוא השחקן השלישי האהוב עלי בהיסטוריה (אחרי דירק נוביצקי ולוקה דונצ'יץ) ומהווה חלק משמעותי בתחילת ההתעניינות שלי בכדורסל. עם מהירות משוגעת וסיומות מצוינות בטבעת ה-"Mississippi missile" היה בלתי ניתן לעצירה במתפרצת וחודר מצוין לסל, אבל מוגבל במשחק העומד בגלל קליעה בינונית. הסטטיסטיקה של אליס היתה מנופחת בגלל שיעור שימוש (usage rate) גבוה והמון דקות למשחק בקבוצות חלשות. ביחד עם זאק רנדולף ודריוס מיילס צעירים פורטלנד היו מבלים בלוטרי.

7. טורונטו- דייוויד לי (בחירה מקורית: צ'ארלי וילנואבה)

סטטיסטיקה: 13.5 נקודות, ו-8.8 ריבאונדים למשחק

תארים:אלוף NBA, פעמיים אולסטאר, פעם אחת בחמישיית העונה השלישית

דייוויד לי הוא השחקן הכי טוב על הלוח. לי היה מכונת ריבאונדים ומוסר מצוין עם הגנה חלשה. בדומה למונטה אליס, גם לדייוויד לי היו מספרים מצוינים בקבוצות חלשות. ב-2005 טורונטו עברו מעידן וינס קרטר לעידן כריס בוש ולי היה יכול להשלים איתו קו קדמי מגוון וכשרוני.

8. ניו יורק – אנדרו ביינום (בחירה מקורית: צ'אנינג פריי)

סטטיסטיקה: 11.5 נקודות ו-7.7 אסיסטים למשחק

תארים: אלוף NBA, אולסטאר, ובחמישיית העונה השניה

ביינום היה שחקן מאוד כישרוני אבל פציעות סיימו את הקריירה שלו מוקדם. אני חושב שהוא היה משתלב מצוין בניקס, שהיו מפוצצים בכישרון בקו האחורי (סטפון מרבורי, ג'מאל קרופורד, ג'יילן רוז, קוונטין ריצ'רדסון) אבל דלילים בקו הקדמי (הסנטר הפותח שלהם היה אדי קארי). בעונה הראשונה בלייקרס ביינום לא לא קיבל הזדמנות אבל ברגע שקיבל הצליח לעשות אימפקט ולכן אני חושב שהוא היה יכול לתת לניקס עזרה מיידית שהיתה יכולה להביא אותם לפלייאוף.

9. גולדן סטייט – מרשין גורטאט (בחירה מקורית: אייק דיוגו)

סטטיסטיקה: 9.9 נקודות ו-7.9 ריבאונדים למשחק

תארים: אין

לגורטאט היתה קריירה ארוכה ויציבה כסנטר פותח שמתגלגל לסל ולוקח ריבאונדים. לווריורס היו את בארון דייויס וג'ייסון ריצ'ארדסון בקו האחורי והיו קבוצה על גבול הפלייאוף. גורטאט היה השחקן הכי טוב על הלוח וגם התאמה טובה לקבוצה, למרות שלקח לו שנתיים נוספות להגיע לליגה שאותן בילה בליגה הגרמנית.

10. ל.א. לייקרס – ריימונד פלטון (בחירה מקורית: אנדרו ביינום)

סטטיסטיקה: 11.2 נקודות ו-5.2 אסיסטים למשחק

תארים: אין

 בצעירותו ריימונד פלטון היה המודל של רכז פותח ממוצע בליגה, שיפור משמעותי ביחס לסמוש פארקר. פלטון היה יכול להוריד קצת מהעומס ההתקפי שהיה על הכתפיים של קובי, והיה יכול לתרום גם אחרי הצירוף של גאסול לקבוצה וההפיכה לקונטנדרים.

פלטון הוא השחקן הפותח האחרון בדראפט הזה.

11. אורלנדו – מרווין וויליאמס (בחירה מקורית: פראן ואסקז)

סטטיסטיקה: 10.2 נקודות, 5.2 ריבאונדים למשחק

תארים: אין

למרות שנבחר מאוד גבוה בדראפט והיווה אכזבה – מרווין וויליאמס היה אחלה פורוורד מהספסל במשך קריירה ארוכה. אורלנדו היו צריכים בו בשביל עומק נוסף מהספסל לקבוצה חזקה בהובלת דוויט האוורד.

12. ל.א. קליפרס – ארסן איליאסובה (בחירה מקורית: ירוסלב קורולב)

סטטיסטיקה: 10.1 נקודות, ו-5.6 ריבאונדים

תארים: אין

ארסן איליאסובה היה גבוה התקפי עם קליעה מצוינת ואחד מהלוקחי פאול התקפה הטובים בהיסטוריה, עם קריירה ארוכה בתור שחקן ספסל במספר קבוצות. ב-2005 הקליפרס בנו קבוצה סולידית שהגיעה לפלייאוף ואפילו עברו סיבוב בהובלת אלטון בראנד, סאם קאסל זקן, קוטיניו מובלי, קורי מגטי וכריס קיימן. איליאסובה יכל להוסיף כוח אש מהספסל.

13. שרלוט – ג'ארט ג'אק (בחירה מקורית: שון מאי)

סטטיסטיקה: 10.8 נקודות ו-4.6 אסיסטים למשחק

תארים: אין

ג'אק היה קומבו גארד בינוני ויציב מהספסל למשך קריירה ארוכה. ביחד עם לו וויל, שנבחר בבחירה החמישית, הם היו מהווים שדרוג משמעותי ביחס לפלטון-מאי.

14. מינסוטה – ברנדון בס (בחירה מקורית: רשאד מקאנט)

סטטיסטיקה: 8.7 נקודות ו-4.5 ריבאונדים למשחק מהספסל

תארים: אין

מינסוטה היו זקוקים לעזרה מיידית לגארנט כדי שלא יעזוב. הסנטר הכי טוב בסגל היה מייקל אולווקנדי, ושדרוג בעמדה הזו היה הכרחי. בס עשה קריירה ערוכה בעמדות הפנים מלקחת ריבאונדים ולהתגלגל לסל מהספסל. בסיטואציה של מינסוטה הוא היה מקבל הזדמנות לפתוח ואולי היה מצליח יותר מאשר במהלך הקריירה האמיתית שלו.

יצאנו מהלוטרי והרמה כבר נמוכה אז נעבור על שאר הבחירות בקצרה.

15. ניו ג'רסי – האקים ווריק (בחירה מקורית: אנטואן רייט)

16. טורונטו – ג'ראלד גרין (בחירה מקורית: ג'ואי גרהאם)

17. אינדיאנה – נייט רובינסון (בחירה מקורית: דני גריינג'ר)

18. בוסטון – אנדריי בלאץ' (בחירה מקורית: ג'ראלד גרין)

19. ממפיס – סי ג'יי מיילס (בחירה מקורית: האקים ווריק)

20. דנבר – צ'אנינג פריי (בחירה מקורית:  ג'וליוס הודג')

21. פיניקס – יאן מהינמי (בחירה מקורית: נייט רובינסון)

22. דנבר – אמיר ג'ונסון (בחירה מקורית: ג'ארט ג'אק)

23. סקרמנטו – צ'אק הייס (בחירה מקורית: פרנסיסקו גרסיה)

24. יוסטון – צ'ארלי וילנואבה (בחירה מקורית: לות'ר הד)

25. סיאטל – רוני טוריאף (בחירה מקורית: ג'והאן פטרו)

26. דטרויט – פרנסיסקו גרסיה (בחירה מקורית: ג'ייסון מקסייל)

27. פורטלנד – מרטל וובסטר (בחירה מקורית: לינאס קלייזה)

וכאן נגמרו השחקנים עם קריירה סולידית בליגה, שאר הדראפט מורכב משחקנים שלכל היותר בילו כמה שנים בודדות בליגה ולא השאירו חותם.